ריטב"א על מועד קטן י״ט

1 וטווה על ירכו תכלת לציציתו. דמאי דאפשר לשנויי משנינן אבל בכתיב' תפלין אין לשנות:

2 יט ת"ר כותב אדם תפלין וכו' כבר נחלקו רבותינו בעלי התוספות זכרונם לברכה אם מניחן תפילין במועד ויש אומרים שאינו זמן תפילין בימים טובים מפני שיש בהם אות גם כן בפסח אות של חמץ ובסוכות אות של סוכות ולולב והיינו דאסרי' הכא לכתוב תפלין לאחרים במועד לאחרים משום דלא צריכי ליה למועד ומזוזה דומיא דתפלין ומיהו לגרמיה שרי' ליה כדי שיהיו מזומנין לו לאחר המועד וזה דעת רבי' יצחק ז"ל אבל רבי' שמשון ורבי' יהודה ז"ל כתבו דמועד זמן תפלין דעיקר האות היינו בימים טובים שיש בהן עיקר המצות והן אסורי' בעשיית מלאכה והביאו ראיה מן הירוש' שאמרו על שמועתינו חד בר נש דאובד תפיליו אתא לספרא קמי' דרבה בר בר חנה א"ל זיל הב ליה תפילך וכתוב לעצמך דתניא כותב אדם תפלין לעצמו אתא לקמיה דרב א"ל זיל כתוב ליה להדיא ואמרי' מתניתא פליגא עליה דרב ואמרי' פתר ליה להניח פי' פתר לה רב למתניית' בעוש' להניח עד לאח' המועד אבל בז' שאבד תפליו וצריך להם במועד כותבין לו לגמ' והא דפסקין ותני סתמ' משו' דפשי' ליה לתנא דלצורך המועד לכ"ע שרי ואע"פ שלא לצורך המועד התירו לעצמו כדי שיהו מזומני' לו ולאחרי' אסרו בשכר שלא יהא נראה כעושה משום הרוחת שכר כדפרש"י ז"ל ומזה הטעם התירו כדי פרנסתו פי' כשיוציא השכר בצרכי המועד ואע"פ שיש לו מה יאכל דאי בשאין לו מה יאכל כל מידי נמי שרי כדאי' בפ' שני ונראי' דברי רבי' שמשון ז"ל דכל היכא דאמרי' בש"ס שבתות וימים טובים היינו ימים טובים ממש כדאי' במס' ברכות גבי טעה ולא הזכיר של י"ט בברכת המזון וגבי ברך על היין שלפני המזון ולא עוד אלא דבימים טובים לא כתב בהו אות אלא דאתקוש לשבת כדכתיב אלה מועדי יי' ומדכתיב נמי את שבתותי תשמורו כי אות היא ואלו הן ימים טובים שהם ג"כ מקודשין ומברכין בהם ברכת קדוש כעין זכות דשבת וזה נרא' ברור ויש מחמירין לחוש לדברי שניהם ולהניח במועד בלא ברכה ואין כאן משום בל תוסיף:

3 רבי יהודה אומר משמו פרש"י ז"ל משמו של רבי אלעזר וחולק על ת"ק דברייתא בדברי רבי אלעזר כמו שחולק עליו בדברי חכמים והלכתא טווה ומוכר כדרכו כדי פרנסתו כלומר אפי' יש לו מה יאכל וכדפרישו בתוספתא:

4 הקובר את מתו ג' ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזרת ז'. פי' דס"ל להאי תנא שאין רגל מפסיק אבלות ז' אלא א"כ נהג בו קודם הרגל ג' ימים ושיערו חכמים לפי שעיקר אבלות ג' ימים לענין שאלת שלום ולענין אסור מלאכה לעני כדלקמן ומשום דאמרי' לקמן ג' לבכי ז' להספד ונקט הקובר לפי שאין אבלות חלה אלא לאחר קבורה שנסתם הגולל ולית הלכתא כותיה אלא כיון שקבר אותו קודם הרגל אפי' שעה א' בטלה ממנו גזרת ז' כדאי' בש"ס:

5 ח' ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזרת ל' וגם בזו אין הלכה כמותו דז' ימים קודם הרגל סגי דיום ז' עולה לכאן ולכאן:

6 מפני שאמרו השבת עולה ואינו מפסקת והרגלים מפסיקים ואינן עולין. וצ"ע דמשמע דלא אתי למתן טעמא להפסקת רגלים. וקשה מה נתינת טעם יש בזו דהא היינו רישא ולא תוסיף שום טעם בדבר אלא א"כ נאמר דמלתא בעלמא קאמר דהאדינא דרבנן בעלמא הוא משום דאבלות דרבנן הוא והם אמרו דאלו הוי אבלות דאורייתא אין טעם לומר כן. והא דאמרי' רגלים מפסיקים ואינן עולין. ה"ק רגלים מפסיקים בג' ימים ואם קברו שני ימים מפסיקי' וגם אינ' עולין. ומונה ה' אחר הרגל ואליבא דשאול אינם עולין אם קברו בתוך הרגל ובש"ס אסיק דארישא קאי ולמנין ז' אינם עולין אבל למנין ל' עולין ומה ששנינו השבת עולה ואינה מפסקת כלומר שאם קברו קודם השבת ואפי' ו' ימים אינה מפסקת אבלו' כלל ועולה למנינו לעולם בין שהיא באמצע אבלות ובין שהיא בסוף או שהיא בתחלה כמו שאמרנו בירוש' על הא דאמרי' לעיל כיון שחל ח' שלו בשבת ושאלו עליה בירוש' והיאך יש שמיני בשבת ופריקו תפטר כגון ששמע בשבת שמועה קרוב' א"נ שנתייאשו בשבת מלקוברו א"ל שהיה ע"ש ולא היה להם פנאי לסתום קברו ובאו עובדי כוכבים ומזלות וסתמו הגולל בשבת דבהכיחיילא אבלות עליה בשבת ועולה לו למנין ז'. ודן רבינו יצחק הזקן ז"ל על מי שבאה לו שמועה קרובה בשבת ערב הרגל דכיון שעולה לו בחול שהרגל מפסיק לו אבלות דכיום קבורה דמי. ויש לשאול לרבי' שמשון ז"ל וחביריו ז"ל שהם אומר שדברי' שבצנעא נוהגין ברגל כמו בשבת מפני מה יש הפרש הזה בין שבת לרגלים ובירוש' פי' הטעם דאי אמרת שבת מפסקת לא משכחת אבלות ז' ואי אמרת שבת אינו עולה לא משכחת ז' רצופין דומיא דחג:

7 גזירות בטלו ימים טובים לא בטלו ושיילינן כיון דגזרות בטלו למאי הלכתא לא בטלו ימים טובים ואמרי' דה"ק דגזירות למד ליבטלי לגמרי אם בטלם מעליו שגלח קודם הרגל אבל אם הגזר' עומד' במקומ' שלא גלח בערב הרגל ימי למד במקומן עומדין שאין רגל מפסיק ומונה מנדו אלא שהרגל עולה לו למנין דטעמא מאי אמור רבנן שיהא הרגל מפסיק כדי שלא יהא ברגל מנוול וזה מנוול היא כיון שלא גלח מערב י"ט כי גם במועד אסור לגלח מדין מועד ואידך סבר כי ימים בטלו לגמרי ואע"פ שהיה יכול לגלח ערב הרגל ולא גלח מגלח לאחר הרגל וכן הלכה:

8 ואמרי' בניחות' והתניא וכו' וכאלו אמרי' תנאי היא:

9 והא דאמרי' כשם שמצות ג' מבטלת גזר' ז' וכו'. פרש"י ז"ל שכשם שגזרת ג' מבטלת גזרת ז' אע"פ שלא גלח מערב הרגל שהרי אינו יכול לגלח מדין גזרת ל' כך מצות שמונ' מבטלת גזרת ל' אע"פ שלא גלח ערב הרגל ואינו נכון כלל שאין למדין אפשר משאי אפשר ורגל הבא לג' לא בא לעולם להפסיק איסור גלוח אלא ה"פ שכשם שגזרת ל' מבטלת גזרת ז' כי בג' אינו רוחץ כדאמר לקמן שאסור ברחיצה עד הערב כלומר עד הלילה כדפרש"י ורבי' יצחק ז"ל ונמצא נכנס לרגל כשהוא מנוול על כרחו וגם בתוך הרגל אם לא רצה לרחוץ הרשות בידו ואין מחייבי' אותו כך ענין ל' הרגל מפסיק ואע"פי שהיה יכול לגלח מערב הרגל או בתוך הרגל אם חל ז' שלו בשבת מגלח לאחר המועד ומ"מ ה"ר יוסי ז"ל פי' לקמן אסור ברחיצה עד הערב דהיינו עד סמוך לבין השמשות מדלא קאמר עד הלילה ויכול לרחוץ בחול ולדבריך ערב' דידך ערבא צריך מנא לן דמצות ג' מבטלת גזרת ז' אע"פ שלא רחץ ערב הרגל דילמא אינה מבטלת אלא כשרחץ ותירצו בתוספות דפשיט לן דעל רחיצה לא קפדי' שאין הנוול כ"כ הנראה לעינים ואין כבוד הרגל מתמעטת כ"כ בזה ומשמע מהכא דלענין ג' אבא שאול כת"ק ס"ל דבטי' ג' ימים קודם הרגל דליכא למי' דלדבריו דת"ק קאמר וא"כ לתני בסיפא מצות ח' אמאי נקט ז' אלא ודאי כדאמרן ואעפ"כ אין הלכה כמותן דבש"ס איפסיק' הלכתא אפי' שטה א' והתם אוקימנא בפלוגתא דב"ש וב"ה קמו להו ת"ק ואבא שאול כב"ש אלא דאינון אמרי' לך שלא נחלקו ב"ש וב"ה בזה מעולם כדאמ' בעלמא בכמה דוכתי:

10 כיון שעמדו מנחמי' מאצלו. פי' ביום הזה מותר ברחיצה וה"ה שמותר מכל גזרת ז' וחדא מינייהו נקטי ולמדנו ממנו כי קודם שיפרשו ממנו מנחמין נוהג באבלות יום ז' והכי משמע לקמן גבי מי שבא ממקום קרוב לזה הוא שנהגו לבוא ביום ז' להפסיק אבלותו ונהגו לעשות כן בי' שאין שורת מנחמי' פחותה מי' ומי' אם לא באו לו מנחמין בז' אינו צריך להם בח' שכבר שלמה אבלות מאליה ולהפסקת יום ז' שיהא מקצתו ככלו היא דבעי' להו מטתה הקובר את מתו בא' בשבת אי אפשר להפסיקו בערב שבת כמו שנוהגין בקצת המקומות דהא יום ששי הוא ושבת אינה מפסקת וביום שבת לא שייכי מנחמי' ואיסורא נמי הוא לעשות כן בפרהסיא ובקושי התירו ליחיד לראות פנים בשבת אלא עומד אבל מעצמו ונוהג בדברים שבצנעה ולערב מותר הוא מאליו וכן בקובר את מתו קודם הרגל והרגל מפסיקו יבואו מנחמי' שחרית ומפסיקים אותו בשחרית כדי שיהא מותר לגלח כל היום ואם לא באו אסור לגלח והרגל מפסיקו מאליו ומגלח ברגל או לאחר הרגל מכל מקום אין הרגל מפסיק עד ערב הרגל ואפילו הוא יום כ"ט ערב הרגל וזה ברור וכן אומרים דדוקא מקצת יום ז' ככלו אבל ליל ז' אינו בכלל היום שאין דרך מנחמי' אלא ביום וכן הסכימו רבי' יצחק ורבי' ז"ל:

11 הלכה כאבא שאול ביום ל' ק"ל דמשמע דלרבנן אפילו ביום ל' לא אמרי' מקצתו ככלו וא"כ למה מודים ביום ז' ערב הרגל דנימא מקצתו ככלו זו תירצו בירוש' דכבוד הרגל שאני:

12 אסור ברחיצה עד הרגל פי' דמשום רחיצה אפשר לה בי"ט כדאיתא בדוכתא וה"ה לכל דיני ז' וחדא מינייהו נקט וג' לאו דוקא אלא ה"ה עד ו' ימים קודם הרגל:

13 קברו ברגל רגל עולה לו למנין ל' או לא קא מספקא ליה מאי דתנן במתניתין הרגלים אינם עולים אי קאי אגזרת ז' בלחוד אי קאי אגזרת ל' וכל שקברו קודם הרגל ב' ימים פשיטא ליה לרבנן דעולין ליום למנין ל' כדמוכח סוגיא וטעמא דמילתא הואיל וכבר חל עליו אבלת ל' בכלל אבלות ז' והוא נוהג באבלות ל' ברגל אבל כשקברו ברגל שלא חל עליו אבלות ז' ואינו מתחיל למנותן כלל מספקא ליה אם נתחיל למנות ל' קודם שנתחיל מנין ז' או לא כנ"ל ובתוספת גמגמו אמאי פשט ליה הא טפי מיהא:

14 למנין ז' לא קא מבעיא לי דפשי' דאינו עולה דהא לא נהג מצות ז' ברגל. פי' לר"י ז"ל אתי שפיר דלא נהגא כלל ברגל ואפילו בדברים שבצנעא אבל לרבי' שמשון ז"ל וההמב"ן ז"ל אית להו לפרושי דלא נהגא בדברים שבפרהסיא מיהת ואלו גלוח דגזרת ל' הוא נוהג בכלל ברגל ואע"פ שהוא דבר של פרהסיא ואעפ"כ קשה הדבר דאמאי פשי' ליה דלענין ז' עולה מפני שאינ' נוהגת בדברים שבפרהסיא והלא שבת עולה ואע"פ שאינה נוהגת בדברי' שבפרהסיא ואם מפני הטעם שאמרו בירוש' מ"מ היכי תלי הכא טעמא משו' דלא נהגא בדברים שבפרהסיא ומי' בפ"ק דכתובות מכרעא קצת סברא דהני רבנן ז"ל כדכתבי' התם וי"ל לדבריהם דהא דאמרי' לענין ז' לא קא מיבעיא ליה דהא לא נהגא וכו' י. מילתא בעלמא קאמר ולא צריך ליה דהא מתני' קתני ואינן עולין ועל כרחין מיירי לענין ז' מיהת. ולר"י ז"ל ה"ק לענין ז' לא קא מיבעיא ואפי' לא תנינן ליה מסברא פשי' לי':